עבודת מין היא עבודה שבמרכזה שירות בעל אופי מיני הניתן בעבור תשלום. למרות ערב-רב של חוקי הפללה ותיקים וטריים, בישראל עוסקות בתחום לפחות חמש-עשרה אלף, רובן נשים. הן מספקות שירותי זנות, חשפנות, עיסוי אירוטי, בדס"מ, פורנוגרפיה ושירותים רבים נלווים – במוסדות מוסדרים ובאופן פרטי. אל התחום פונים אלה שרואים בזה את הברירה הטובה ביותר מבין אלו הפרושות לפניהם. למרבה התסכול, שילוב של סטיגמה קשה ורדיפה ממסדית יוצר קשיים וסכנות לעובדות מין רבות. ארגמן לפיכך איננה מעודדת עבודות מין אלא מעצימה את העוסקות בתחום לתבוע את זכויותיהן ולבחור את בחירותיהן בכוחות עצמן.

יותר ויותר מחקרי מטא ומחקרים השוואתיהם לאורך השנים מראים כי מדיניות ההפללה כלפי תעשיית המין נכשלה בכל התחומים – לא רק בניסיונה הנואל "למגר" את התעשיה אלא גם במדדים המבטאים את איכות חייה של עובדת המין: הביטחון האישי, הבריאות, והניידות החברתית-כלכלית. גם כאשר ההפללה אינה מתמקדת בעובדת המין עצמה, היא בכל זאת מקפדת את מטה לחמה או הופכת אותה לשותפה לפשע, דוחקת אותה אל העולם התחתון, מחזקת את הסטיגמה החברתית כלפיה, חושפת אותה לאלימות וסחיטה משטרתית, ומרחיקה אותה משירותי חוק, רווחה ובריאות. אי-ההפללה היא המדיניות הציבורית שתומכים בה כיום אירגוני זכויות אדם גדולים כדוגמת אמנסטי ו-HRW, אירגוני חירויות אזרחיות כ-ACLU, אירגוני בריאות גדולים כאירגון הבריאות העולמי וסוכנות האו"ם לאיידס, אירגוני עובדים, אירגוני להט"ב וכמובן אירגוני המטריה האדומה של עובדות המין עצמן.

ארגמן אף היא מאמינה שסטיגמטיזציה, הפללה ושיטור אינם הדרך לחזק אוכלוסיות מוחלשות. על עובדות המין נמנות אמהות יחידניות, נשים טרנסיות, מהגרות ובנות קבוצות מוחלשות אחרות, שההפללה מרחיקה מהן משאבים ומצמצמת את מעט האפשרויות שנתונות להן. ארגמן חותרת לשינוי המדיניות באופן שיגדיל את האפשרויות וינגיש לנשים וגברים אלו משאבים כמו הכשרה מקצועית, עזרה סוציאלית, בדיקות למחלות, והגנה וליווי במקרה של פגיעה מינית.