הפללה

לקסיס ב"הארץ": החלק הכי קשה עבורי בעבודה הוא ההסתרה, כי החברה שופטת אותי לחומרה. וכעת, ארגוני הנשים, באתם וחיזקתם את הסטיגמה עלי. כעת מתברר שאפשר גם לפטר אותי ללא פיצוי הולם. הסיוע שארגוני הנשים מציעים למי שנשארה בלי הכנסה קבועה כולל סלי מזון, ריהוט וביגוד. איזו טעות בקהל היעד! אנחנו, שהתרגלנו לרמת חיים מסוימת, שלקחנו הלוואות למימון רכב או דירה, לא צריכות סלי מזון. אבל מי ישלם את החשבונות שלנו?

אתמול (ב') סגרה משטרת ישראל את שלושת מועדוני החשפנות האחרונים שנשארו פתוחים בתל אביב. ההודעה על הסגירה גרמה לעשרות חשפניות למצוא את עצמן, מעכשיו לעכשיו, בלי עבודה. אגם (שם בדוי) שעבדה באחד מהם מספרת על התחושות: "אני לא רוצה לעבוד בשום עבודה אחרת".

שלי ב"עין השביעית": אני, ונשים רבות כמוני, פמיניסטיות בדיוק כמו אותן אלו המטיפות לנו מוסר. החלטנו לקחת אחריות על גורלנו, על משפחותינו ועל עתידנו, ולהתפרנס מעבודה בזנות. נכון, זה אולי לא המקצוע האידיאלי שיש, אבל זה מקצוע כמו כל מקצוע אחר. זה מקצוע שבו אני עצמאית לחלוטין, אני קובעת מה מותר ומה אסור, אני מחליטה מתי ואיפה לעבוד ואני מחליטה כמה אתוגמל עבורו. מה כל-כך מרתיח את אותן "פמיניסטיות" בעובדה שאני לוקחת אחריות על גורלי? בשם איזו זכות הן מעיזות להטיף לי מוסר? זהו פטרנליזם במיטבו.

קנטרוביץ' אמרה כי "יש כאלה שעוסקות בזנות מצורך כלכלי בהעדר מקור פרנסה אחר באותו שווי שכר. על מנת לתפוס לקוחות, מה שהמשטרה צריכה לעשות היא לרדוף אחר הזונות עצמן. כיום המשטרה נטפלת ומטרידה זונות". היא הוסיפה כי "זונות הרחוב הן אותן נשים מהמעמדים הנמוכים והרקעים הקשים ביותר. אין לי ספק שהמשטרה בתור הגוף המבצע תסלול הדרך להמשיך הרדיפה אחר הנשים ותגביר אותה לכדי הטרדת נשים".